החלטה בתיק בש"פ 102/05

           בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ו' מרוז) בתיק ב"ש 21318/04 מיום 6.12.04, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           כנגד העורר ושניים אחרים (להלן: האחרים) הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום, המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; עבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין; עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; עבירת נשק ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; עבירת נשק ונשיאת תחמושת לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין; וכן עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 + 335(א)(1) ו- (2) לחוק העונשין.  

           על-פי עובדות כתב האישום, במועד כלשהו ב- 1.10.04 או בסמוך לכך, יצר המתלונן באמצעות שירות הכרויות טלפוני קשר עם אלכסנדר רבייב (להלן: אלכסנדר) בכוונה לקיים מגע מיני בינו לבין אלכסנדר. במועד כלשהו בין 1.10.04 ל- 10.10.04 קשר אלכסנדר קשר עם העורר, עם מיכאל קצב (להלן: מיכאל) ואחר או אחרים, שזהותם אינה ידועה (להלן: הקושרים) לשדוד את המתלונן ולעשות את המעשים כדלקמן. אלכסנדר הציע למתלונן להיפגש  וביקש ממנו להגיע לפארק הלאומי באשקלון. השניים נפגשו בפארק. לפתע, אחז אלכסנדר בגרונו של המתלונן והזעיק את הקושרים האחרים וביניהם העורר ומיכאל, אשר הסתתרו בקרבת מקום. הקושרים האחרים, וביניהם העורר, הגיעו למקום, היכו את המתלונן, בעטו בו, קשרו את ידיו, גררו אותו למקום אחר ונטלו ממנו כסף מזומן בסך 14 ש"ח; מכשיר פלאפון; סיגריות; מסמכים וכרטיס ויזה. לאחר שהקושרים דרשו באיומים מהמתלונן את הקוד הסודי, מיכאל הוציא מכרטיס הויזה של המתלונן סכום של 1,950 ש"ח מסניפי בנק לאומי ובנק ירושלים באשקלון וזאת ביום 12.10.04 בשעות 22:09 עד 22:56. אלכסנדר והעורר בסמוך לשעה 00:10 ניסו לקשור את עיניו של המתלונן, נשאו והובילו את האקדח והמחסנית ליד עץ בקרבת מקום ועזבו את מקום הימצאו של המתלונן.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד העורר.

           בית-המשפט המחוזי הורה, ביום 6.12.04, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בקובעו, כי התשתית הראייתית לכאורה כנגד העורר מוצקה דיה כדי הרשעתו בדין וחומרתן של העבירות, על פניהן, מקימה עילת מעצר. אשר לחלופת מעצר, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שכן "טיבם ומהותם של המעשים מעידים על אופיים האלים, המתוחכם והמסוכן של העושים ומלמדים על החובה המוטלת על בית-המשפט להרחיקם מהציבור לבל ימשיכו להרע לו".

           מכאן הערר שבפני.

           בא-כוח העורר מיקד טענותיו בקביעת בית-המשפט המחוזי, לפיה אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר, וזאת מבלי לבחון חלופות מעצר קונקרטיות. לטענתו, נוכח גילו הצעיר של העורר, נוכח עברו פלילי שאינו מכביד וכן לאור המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר "בבית דודו, בכפוף לערבויות כספיות גבוהות, אשר תשקפנה את כובד האחריות שהדוד מבקש ליטול על כתפיו", יש מקום לבחון חלופות מעצר קונקרטיות בעניינו.

           מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי בנסיבות המקרה לא ניתן לאיין את מסוכנות העורר בחלופת מעצר, שכן טיב המעשים שביצע מעידים על אלימות רבה מצדו ועל מסוכנותו.  

           בא-כוח העורר מסכים, כי במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר ואף קיימת עילת מעצר. הערר בעיקרו מופנה לעניין חלופת המעצר.

           לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל, כפי שיפורט להלן.

           אכן, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, מעשיו של העורר הם חמורים מאין כמותם ובוצעו תוך תחכום ותכנון מדויק. יחד עם זאת, העורר הינו צעיר כבן 21, מיותם מאביו עוד בארץ מוצאו ובשנת 1996 עלה לארץ עם אמו ודודו; גדל במשפחה קשת-יום ונסיבות חייו אילצוהו לצאת לעבודה בגיל צעיר; שירת בצבא הגנה לישראל שירות חלקי בלבד בשל אי התאמתו; הופנה בנערותו פעמים לשירות המבחן לנוער בגין עבירות אלימות; כמו-כן, ביום 11.9.00 קבע בית-משפט השלום לנוער באשקלון, כי העורר ביצע עבירה של סחיטה באיומים ותקיפה סתם, אולם נמנע מהרשעתו ונגזר עליו לבצע עבודות במסגרת שירות לתועלת הציבור.

           כמו-כן, גם שירות המבחן המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר "בבית דודו, בכפוף לערבויות כספיות גבוהות, אשר תשקפנה את כובד האחריות שהדוד מבקש ליטול על כתפיו".

           החומרה שבמעשי שוד ואלימות, תוך איומים בסכין, שהעורר מבצע אותם במו ידיו, הייתה מחייבת, בדרך-כלל את מעצרו עד תום בירור דינו, אך במקרה שלפנינו, לאור נסיבותיו האישיות של העורר ולאור המלצת שירות המבחן, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין, ועל אף חומרתן הרבה של העבירות, המקימה חזקת מסוכנות, ניתן לנטרל את החשש למסוכנות זו בחלופת מעצר, כפי שהמליץ שירות המבחן.

           אשר על כן אני מחליט בזה לקבל את הערר. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת בזה. העורר ישוחרר ממעצר בתנאים הבאים:

           (1) עליו להיות בתנאי מעצר בית מלא בבית דודו רומן רפאילוב נושא ת.ז. 307548701 ברח' הראשונים 46/3 באשדוד, ויהיה נתון להשגחתו ותחת פיקוחו במשך כל שעות היממה.

           (2) הפקדת סך 30,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית.

           (3) ערבות צד ג' של שני אנשים על סך 20,000 ש"ח כל אחד.  

           (4) ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד העורר עד תום בירור דינו, ועליו להפקיד את דרכונו במשטרה, במידה ויש לו דרכון.

           ניתנה היום, ב' בשבט תשס"ה (12.1.05).